אותו הילד, סכום אחר לגמרי – המדריך למזונות ילדים

אם יש נושא אחד שמעורר את האמוציות החזקות ביותר (אחרי המשמורת על הילדים), הוא הכסף שנועד לממן אותם. שאלת "מזונות הילדים" היא לעיתים קרובות המוקש העיקרי בדרך להסכם גירושין.

אבל בישראל, התשובה לשאלה "כמה משלמים?" תלויה באופן דרמטי בשאלה "בן כמה הילד?" ו"איפה מתנהל התיק?". בשנים האחרונות, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, נוצר מצב מרתק (ומבלבל) שבו החוק האזרחי וההלכה הדתית מתנגשים ומשתלבים זה בזה.

בואו נעשה סדר במספרים.

א. הבסיס: חלוקת הגילאים לפי ההלכה

כדי להבין מזונות בישראל, חייבים להבין קודם את הדין העברי (ההלכה), שכן הוא הבסיס לחיוב. ההלכה מחלקת את חיי הילד לשלוש תקופות עיקריות:

1. "קטני קטנים" (גיל 0 עד 6) – חובה אבסולוטית

בגילאים אלו, האחריות לכלכלת הילדים מוטלת באופן בלעדי ומוחלט על האב. זה לא משנה אם האם מנכ"לית הייטק שמרוויחה פי 5 מהאב, וזה לא משנה אם הילדים נמצאים אצלה או אצלו. האב חייב לספק את הצרכים ההכרחיים של הילדים (מזון, ביגוד בסיסי, מדור/קורת גג).

האב הוא המפרנס היחיד.

2. גיל 6 עד 15 – המהפכה הגדולה

על פי ההלכה המסורתית, גם בגילאים אלו החיוב הוא בעיקרו על האב, אך הוא נובע מ"תקנת חכמים" (מדין צדקה). כאן בדיוק נכנסה המהפכה האזרחית של שנת 2017 (הלכת בע"מ 919/15) ששינתה את כללי המשחק בבתי המשפט (נפרט על כך מיד).

3. גיל 15 עד 18 (והצבא) – דין צדקה

בגילאים אלו החיוב הוא מדין "צדקה" בלבד. המשמעות היא שהחיוב תלוי ביכולת הכלכלית של ההורים ("אמידתו של ההורה"). כאן כבר נהוג לחלק את הנטל בין האב לאם באופן יחסי להכנסותיהם בשתי הערכאות. מעל גיל 18 נהוג לשלם שליש מסכום המזונות המקורי.

ב. המהפכה האזרחית: שוויון בנטל (בע"מ 919/15)

ביולי 2017, בית המשפט העליון הנחית רעידת אדמה. בפסק דין תקדימי נקבע כי בגילאי 6-15, במידה ומתקיימת משמורת משותפת (זמני שהות שווים או דומים), נטל המזונות יתחלק בין ההורים לפי יחס ההכנסות ביניהם.

מה זה אומר בפועל בבית המשפט למשפחה? אם האב והאם מרוויחים סכומים דומים, והילדים נמצאים חצי מהזמן אצל האב וחצי אצל האם ייתכן שהאב לא ישלם מזונות כלל, או ישלם סכום נמוך מאוד שנועד רק לאיזון הוצאות חריגות.

האב כבר קונה אוכל, בגדים ומחזיק חדר לילדים כשהם אצלו, אז למה שישלם גם לאם?

ג. בית הדין הרבני: שומרים על המסורת (עם כוכבית)

בבית הדין הרבני, התמונה שונה. הדיינים פוסקים לפי ההלכה, וההלכה כאמור מטילה את האחריות המרכזית על האב.

דיינים רבים מסתייגים מפסיקת בית המשפט העליון וטוענים כי החיוב ההלכתי של האב עדיין גובר.

התוצאה: גם במשמורת משותפת וגם כשהאישה עובדת, בבית הדין הרבני האב לרוב יחויב בתשלום מזונות משמעותי יותר מאשר בבית המשפט.

עם זאת, אי אפשר להתעלם מהמציאות. בשנים האחרונות רואים גם בבתי הדין הרבניים מגמה של התחשבות בזמני השהות הנרחבים אצל האב, והפחתה מסוימת של סכום המזונות, אם כי לא ביטול מוחלט כפי שקורה לעיתים בבית המשפט.

ד.  מרכיבי המזונות: על מה משלמים בעצם?

כשמדברים על "סכום המזונות", הוא מורכב בדרך כלל משלושה רבדים:

צרכים הכרחיים (מזונות בסיס): אוכל, ביגוד בסיסי, הנעלה, היגיינה. סכום המינימום המקובל בפסיקה נע סביב 1,200-1,600 ₪ לילד (ללא מדור).

מדור והחזקת מדור: השתתפות בשכר הדירה או המשכנתא של האם, וכן בחשבונות הבית (חשמל, ארנונה, מים). החישוב המקובל הוא: 30% מהשכירות לילד אחד, 40% לשני ילדים, ו-50% לשלושה ומעלה.

מחציות (הוצאות חריגות): הוצאות שמתחלקות חצי-חצי בין ההורים (ללא קשר למזונות השוטפים): חוגים, קייטנות, טיפולי שיניים, משקפיים, שיעורים פרטיים וכו'.

ה. הסיכום האסטרטגי: לאן הולכים?

ההבדל בחישוב המזונות הוא המניע העיקרי ל"מירוץ הסמכויות" שדיברנו עליו בפרקים הקודמים.

אבות המעוניינים במשמורת משותפת ומרוויחים שכר דומה לזה של האם  יעדיפו כמעט תמיד את בית המשפט למשפחה, שם הסיכוי להפחתת מזונות דרמטית הוא גבוה.

אימהות, או אבות המרוויחים שכר גבוה מאוד ביחס לאם עשויים למצוא יתרונות דווקא בגישה המסורתית של בית הדין הרבני (תלוי נסיבות ספציפיות והרכב הדיינים), או במקרים של ילדים מתחת לגיל 6 ("קטני קטנים") שם החיוב בבית הדין נתפס לעיתים כנוקשה יותר כלפי האב.

טיפ לסיום: מזונות ילדים הם לא "קנס" ולא "פרס". הם הכסף שמאפשר לילדים שלכם לחיות בכבוד בשני הבתים. הניסיון להשתמש במזונות ככלי נקמה בבן הזוג כמעט תמיד פוגע בסופו של דבר בילדים עצמם.