סדרת סרבנות גט · חלק 3 מתוך 4
תביעות נזיקין אזרחיות בגין סרבנות גט: פיצויי עתק, טקטיקה משולבת ומניעת "גט מעושה"
סרבנות גט אינה רק עבירה הלכתית — היא עוולה אזרחית ונזיקית חמורה המזכה בפיצויי עתק של מאות אלפי שקלים בבית המשפט לענייני משפחה. אולם שימוש לא זהיר עלול להוביל ל"גט מעושה" — וכאן נכנס לתמונה היתרון של טוען רבני מוסמך שהוא גם משפטן.
זהו החלק השלישי בסדרת סרבנות גט, בהמשך לעילות החיוב והכפייה (חלק 1) ולצווי ההגבלה והסנקציות (חלק 2). ננתח את העילות לתביעת נזיקין, את גובה הפיצויים, ואת הטקטיקה למינוף התביעה מבלי לסכן את כשרות הגט.
המהפכה הנזיקית בסרבנות גט: מפסקי הדין הראשונים ועד היום
בעבר, הסעד היחיד שעמד בפני מסורבי גט היה פנייה לבית הדין הרבני להטלת סנקציות. אולם בשנת 2004, בפסק דינו התקדימי של השופט מנחם הכהן (תמ״ש 19270/03), נקבע לראשונה כי סרבנות גט מהווה עוולה אזרחית בנזיקין המזכה את הנפגע בפיצוי כספי ממשי.
בית המשפט קבע כי הזכות להינשא ולהתגרש היא זכות יסוד הנגזרת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אדם המסרב לתת או לקבל גט מפעיל שליטה כוחנית ובלתי חוקית על חיי זולתו, ומונע ממנו אפשרות לזוגיות ולשיקום חייו.
העוולות המרכזיות הנטענות
- עוולת הרשלנות: התנהגות בלתי סבירה שאינה עולה בקנה אחד עם חובת הזהירות שחב בן זוג כלפי משנהו.
- הפרת חובה חקוקה: אי-ציות לפסק דין חלוט של בית הדין הרבני המחייב בגט.
- פגיעה באוטונומיה: שלילת חופש הבחירה והחירות האישית של האדם לנהל את חייו כרצונו.
ראשי הנזק וחישוב סכומי הפיצויים בבית המשפט
בבואו של בית המשפט לקבוע את גובה הפיצוי בגין סרבנות גט, הוא לוקח בחשבון שורה של ראשי נזק:
- כאב, סבל ועוגמת נפש: הפגיעה הנפשית העמוקה, החרדה, הדיכאון והבושה החברתית הנובעים מסטטוס העגינות הכפויה.
- פגיעה בסיכויי פריון: במיוחד כאשר מדובר באישה צעירה ששעונה הביולוגי מתקתק, או גבר שסרבנות האישה מונעת ממנו להביא ילדים נוספים.
- פגיעה באוטונומיה ובזכות לפרק ב': אובדן השנים היפות בחוסר יכולת לבנות קשר זוגי חדש וגלוי.
- נזקים כלכליים ישירים: הוצאות משפטיות חריגות, שכר טרחה, אובדן ימי עבודה ופגיעה בכושר ההשתכרות.
ככלל, בתי המשפט פוסקים סכומים שנעים בין 50,000 ל-150,000 ש״ח לכל שנת סרבנות. בתיקים שבהם הסרבנות נמשכה 5-10 שנים, סכומי הפיצוי הגיעו ל-400,000 עד 800,000 ש״ח ואף למעלה מכך.
סכנת "גט מעושה" ועמדת בתי הדין הרבניים כלפי תביעות נזיקין
לצד היתרון העצום של תביעת הנזיקין ככלי לחץ, היא טומנת בחובה סיכון הלכתי חמור. על פי ההלכה (שולחן ערוך אבן העזר סימן קל״ד), גט חייב להינתן מתוך רצונו החופשי של הבעל ("לרצונו ולא בעל כורחו").
מהו "גט מעושה"? אם הבעל נותן את הגט רק משום שהוא חושש מתשלום פיצויי עתק שנפסקו נגדו בערכאה אזרחית, הגט עלול להיחשב כגט שניתן בכפייה פסולה ("גט מעושה") — והוא פסול מדאורייתא. לכן דיינים רבים מסרבים לסדר גט כל עוד תביעת הנזיקין תלויה ועומדת, ומציבים תנאי: מחיקת תביעת הנזיקין כתנאי לסידור הגט.
מתי וכיצד מגישים תביעת פיצויים? אסטרטגיה טקטית מנצחת
כדי ליהנות ממנוף הלחץ האדיר של תביעת הנזיקין מבלי להכשיל את הגט, טוען רבני ומשפטן מנוסה ינהל את ההליך בדיוק כירורגי:
- השגת פסק דין לחיוב גט תחילה: הגשת תביעת נזיקין רק לאחר שבית הדין הרבני פסק במפורש כי הבעל מחויב בגט. כך קל יותר להוכיח בבית המשפט כי הסירוב מהווה התנהגות רשלנית וזדונית.
- שימוש בתביעה כמנוף להסכם גירושין כולל: תביעת נזיקין בסך מאות אלפי שקלים מרחפת מעל ראשו של הסרבן כאיום כלכלי ממשי, ומשמשת מנוף למשא ומתן על מתן הגט.
- הפרדה בין פיצוי על העבר להפסקת התביעה: ניסוח מוסכם שבו מובהר כי הבעל נותן את הגט מרצונו החופשי, ובמקביל נסגרת תביעת הנזיקין במסגרת סילוק תביעות הדדי, באופן שאינו פוגע בכשרות הגט.
